גזר דין בתיק תו"ב 49623-03-10

<#4#>

גזר דין

1.            הנאשמים הודו (והנאשמת 2 אף הורשעה) בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 [להלן: " החוק"], בכך שהקימו בשנת 2007 במקרקעין שברחוב לילית 24, הידועים כמגרש 1357, גוש 100468 חלקה 49 בלהבים [להלן: "המקרקעין"], מספר מבנים כדלקמן:

(א)   מבנה המשמש למגורים, בשטח של כ- 32 מ"ר, במקום המיועד לחניה (האישום הראשון);

(ב)    חדר אמבטיה בשטח 7.5 מ"ר במקום המיועד לשמש כשטח שירות (האישום השלישי);

(ג)     הקמת קיר קדמי ופתיחת פתח כניסה דרכו למקרקעין, בשטח ציבורי סמוך (האישום הרביעי);

(ד)    הפיכת חדר שינה לשני חדרי אמבטיה ושינוי חדרי אמבטיה לחדר שינה ושינויים פנימיים נוספים המחלקים חרת את החדרים בדירה ביחס להיתר הקיים (האישום החמישי);

עוד הודו הנאשמים בכך שבנו במועדים שונים בשנת 2008, במקרקעין, את המבנים הבאים:

(ה)   הקמת מחסן פלסטיק בשטח 4 מ"ר בצידם הצפון מזרחי של המקרקעין (האישום השישי);

(ו)     הקמת פרגולת עץ על משטח עץ, בניגוד לתב"עות החלות על המקרקעין ובקו בניין אפס (האישום השביעי).

כל המבנים האמורים סומנו בתשריט שצורף לכתב האישום.

הנאשמת 2 הורשעה על פי הודאתה ולגבי הנאשם 1 נקבע בשלב זה שביצע את העבירות המיוחסות לו.

הסדר הטיעון, הבקשה להימנע מהרשעתו של הנאשם 1, והטיעונים לעונש

2.            הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. על פי ההסדר, אותו ביקשו הצדדים מבית המשפט לאמץ, לא יורשע הנאשם 1 ותחת זאת יחתום על התחייבות להימנע מעבירה נוספת, ומנגד הנאשמת 2 תורשע והצדדים יטענו באופן חופשי לעניין גובה הקנס. הצדדים הסכימו כי יינתן צו הריסה דחוי ל- 90 יום לכל המבנים.

הנימוק בעטיו ביקשו הצדדים להימנע מהרשעתו של הנאשם 1 הינה שהוא בעל מספר חברות והרשעה עלולה לפגוע בפרנסתו באופן קשה. נטען, שהוא בעל חברה הפועלת בתחום החקלאות במספר מקומות בעולם ונמצא מחצית מזמנו בחו"ל. לדברי הסנגור הרשעה עלולה לפגוע בתפקודו כמנכ"ל החברה בחו"ל ועליו להצהיר שאין לו הרשעה בדין. לפיכך, נטען כי נעשתה פניה למאשימה להימנע מהרשעה, והמאשימה הסכימה לכך.

הנאשם 1 עצמו פנה לבית המשפט וסיפר כי הוא משמש כסגן מפקד גדוד במילואים, עבד בשירותי הבטחון והוא מחזיק ומנהל מספר פרוייקטים ברחבי העולם. הוא טען שרכש שלד של בית בלהבים, לפני כ- 9 שנים, כאשר השלד היה מוזנח, ללא גידור ובלי חלונות ונאלץ לפנות את הזבל של כל השכונה שהצטבר בתוך שלד המבנה. הוא סיפר כי מרבית זמנו אינו בארץ ועל כן חלק מהניירות לא טופלו. הנאשם 1 הודה שעשה טעות והביע על כך חרטה. לטענתו הוא פעל כפי שנדרש אך חרג מלוח המזנים להסדרת הניירת שכן היה בחו"ל.

כאמור, המאשימה ביקשה אף היא, במסגרת הטיעונים לעונש, להימנע מהרשעתו של הנאשם 1.

3.             אשר לקנס שיוטל על הנאשמת 2, עתרה המאשימה לקנס בסך של 50,000 ש"ח. המאשימה ביקשה להדגיש כי מדובר בתא משפחתי וכפי שהתחשבה בנאשם 1 לעניין ההרשעה, כך אין להתחשב בגובה הקנס שיוטל על התא המשפחתי דרך הנאשמת 2. ב"כ המאשימה הדגיש כי מדובר בשישה אישומים נפרדים (כפי שפורטו לעיל) ואין להבינם אלא כזלזול בחוק בבחינת "נעשה ונראה".

4.            הסנגור, ביקש להתייחס לאישומים 3-5 כאל מסכת עובדתית אחת שכן הם מתייחסים לאותה מסגרת של בניה ובאותו מועד. הסנגור הפנה את בית המשפט לכך שכבר בחודש דצמבר 2007 הגיש הנאשם 1 תוכנית לוועדה המקומית [נ/1] וכי לא היתה כל כוונה להסתיר את הבניה בתוך הבית, ולמעשה הנאשמים הם שגילו דבר קיומן של העבירות, למאשימה. הסנגור הסכים כי הטיפול של הנאשם 1 בתוכניות היה לקוי וכי עד היום הטיפול לא הסתיים, אולם לטענתו יש צפי לקבלת היתר בזמן הקרוב [הוגש מסמך - נ/2]. הסנגור עתר להסתפק בקנס של כ- 5,000 ש"ח.